תפקידה של המוזיקה כשהיא מצורפת לתמונה מצולמת, הוא לתמוך בראש ובראשונה בסיפור שמסופר.
זה חשוב בעיקר בגלל בעיית ציר הזמן.
ניקח לדוגמה סרט:
לסרט כמו לכל ציר זמן יש התחלה אמצע וסוף.הרבה פעמים תפקיד אמיתי של דמות מסויימת בסרט יובהר לנו רק בסופו...
העלילה תתפתל ותסתבך ותוך כדי, תציג בפנינו את האישיות המורכבת של הדמות.
המוזיקה תתמוך בעלילה לאורך כל הדרך.
על מנת שהמוזיקה תעשה זאת באופן הטוב ביותר,המוזיקאי צריך להיות קצת פסיכולוג וקצת מנתח ספרותי,כי סרט ומוזיקה תמיד יהיו בנויים ממוטיבים חוזרים שישקפו התרחשויות והתפתחויות שעוברות על הדמות.
בדיוק במקום הזה הופך המוזיקאי ל"מספר הסיפור ".
זהו תהליך איפיון שמתחיל בהצגת הדמות לצופה ומתפתח
איתה בהתאמה.
הקטע הבא מראיון עם מייקל ג'יאצ'ינו (המוזיקאי שהלחין את המוזיקה ל"אבודים") מדגים זאת בצורה נהדרת :
אם נמקם בתחילת הסרט מוטיב שמופיע באמצע הסרט יכול להיות שנזיק להתפתחות הסיפורית של המוזיקה או התסריט והמוטיב פשוט לא
יעבוד. זה נכון לגבי כל הזזה של קטע מוזיקלי על ציר הזמן של הסרט.
ההבנה שמדובר ביצירת אומנות שנעה בזמן קריטית לתמונה הגדולה. ייתכן שאם נתבונן רק על הדקה העשרים של הסרט, נרגיש שהמקום עובד בצורה נכונה והמוזיקה עושה את תפקידה.
הבעיה נוצרת כשצופים בסרט מתחילתו ומגיעים לדקה העשרים. אז משתנה הפרספקטיבה...
הנה דוגמא מעולם אומנותי אחר שתבהיר את הנושא :
הכל עניין של נקודת התבוננות.
כאשר אנחנו מתבוננים מקרוב על פריט אחד בתמונה מצוייירת הוא יכול להיראות לנו מכוער וגם חסר טעם:
אבל כשנזוז לאחור ונראה את התמונה כולה נבין את הצורך בו ונראה את הקומפוזיציה בשלמותה:
אותו הדבר נכון לגבי פונקציית ציר הזמן.
מה שנראה ונרגיש בדקה העשרים הוא לא מה שנראה ונרגיש כשנצפה בכל הסרט. הדבר זהה בדיוק להסתכלות על התמונה ממרחק הגיוני על מנת שנוכל לראות את כולה.
ממרחק הצפייה בסרט כולו, נוכל להרגיש אם מוטיב חוזר יותר מדי פעמים. נוכל להבין האם הוא מובן מספיק,האם הוא משרת את הדמות, האם הוא מעניין מספיק כדי להיות מוטיב חוזר אך לא מוטיב "מציק".
מנקודת ההסתכלות הזאת נוכל להבין אם חסרה לנו מוזיקה בסרט או אם יש עומס ,ואם אכן קיים עומס נוכל להבין איך לדלל אותו.
את כל אלה לא נוכל לראות אם נצפה רק בנקודת זמן מסויימת.
העבודה על הכנת פס קול מתרחשת בשלבים ואכתוב עליהם בהזדמנות אחרת אבל כל השלבים שעוברים בתהליך העבודה בטלים בשישים כאשר אין הבנה בסיסית של הסיפור המלא ושל ציר הזמן שמחייב אותנו כל הזמן לנסות ולראות את התמנה הגדולה, ולהיות תמיד מספרי הסיפור כולו.
ניתן ומומלץ להירשם לבלוג
ב"תיבת ההרשמה"שנמצאת
בחלקו העליון של העמוד מצד שמאל.
חגי גינזבורג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה