פס הקול של חיי

בחודשים האחרונים אני כותב פה על יצירה של מוזיקה ל"תמונה".
כתבתי על כל מיני דרכים לייצר פס קול מוצלח, כתבתי "חוקים" שכדאי לשים אליהם לב, מושגים בסיסיים, דרכים ומקומות בהם רצוי לרגש ועוד...

בחודש האחרון עברתי דירה ואחרי כמעט שמונה שנים בתל אביב עברתי את האיילון והתמקמתי לי ברמת גן.

זאת לא היתה החלטה קלה והיא גרמה לי להסתכל אחורה על שמונה השנים האחרונות. את השנים האלה ואת המעבר הזה ליוותה מוזיקה.

הרבה מוזיקה.

הסיבה שאני חולק איתכם  את כל זה היא שפעם נוספת הבנתי במהלך התהליך של חיפוש הדירה עד כמה מוזיקה נוכחת ומעצבת את פס הקול של חיינו.                                                                        

שמעתי את המונח הזה – פס הקול של חיינו - בפעם הראשונה ממכר שלי שהוא בין השאר גם פרסומאי וחבר יקר, לפני כמה שנים.

הוא סיפר לי על קטע שהוא קרא בו מסופר על אשת פירסום שקובעת סשן הקלטות עם אחד מהזמרים ששיריו ליוו את חייה. זה הלך ככה (פחות או יותר) :

"הוא (הזמר) ליווה אותה כשהתאהבה בפעם הראשונה, וכשנשבר ליבה בפעם הראשונה. כשהתגייסה לצבא וכשנסעה לחו"זל אחרי הצבא. היא בכתה משיריו, התרגשה מהם, צחקה מהם במשך שנים, והם בעצם היו פסקול חייה...

עכשיו כשקבעה איתו סשן הקלטות והוא הקליט את השיר המקסים שהלחין לג'ינגל (אותו היא מפיקה)  היא פתאום שומעת את עצמה אומרת לו :

" כן...זה יפה...אבל זה לא באמת מרגיש לי ...

קוטג'. . . ".

אם נניח לרגע את סוגיית הקוטג' ועולם הפרסום בצד נבין את המונח "פס קול חיי".                                                                                       לכולנו יש את הרגעים האלה שעולים בזכרוננו כשאנחנו שומעים שיר מסויים שמזכיר לנו רגע מסויים. מוזיקה במובן הזה היא קצת כמו ריח שמפעיל אצלנו טריגרים של זכרונות ואם נרצה או לא הזכרונות האלה מגיעים  עם מוזיקה והולכים איתנו כל חיינו.

עבורי Guns N' Roses תמיד יזכירו נסיעות לא נגמרות בלהקה הצבאית, פט מתיני תמיד יזכיר את חוף דרורי באילת ופס הקול של הסרט נל יזכיר לי את הטיול שלי בניו זילנד.

ובעצם, זה האתגר הכי גדול של מוזיקאי שמלחין לתמונה. לייצר מוזיקה שתיחקק בזכרון ותיקשר לתמונה אותה אנו רואים. המוזיקה אמורה להיקשר באופן כזה שתייצר ים סוער של זכרונות ורגשות .

אני רוצה לחלוק אתכם כמה קטעים מוזיקלים שמרכיבים את "פס קול חיי".

מגיל מאוד צעיר אני מקשיב לפסי קול מסרטים וללא ספק הם ליוו ועיצבו הרבה מהזכרונות שלי.

הראשון שעולה לי בראש הוא פס הקול של פארק היורה אותו הלחין ג'ון וויליאמס וביים סטיבן שפילברג. הזכרונות אותם הוא מציף הם שלי ושלי בלבד ולכן ( אם יש לכם כמה דקות פנויות ) אשמח אם הוא ייצר זכרונות חדשים עבורכם :

פס קול אחר (ושונה מאוד) הוא של הסרט לעזוב את לאס ווגאס בכיכובם של ניקולאס קייג' ואליזבט שו. אחד הדברים המיוחדים בו הוא שאת המוזיקה לסרט הלחין האיש שגם בייים את הסרט – מייק פיגיס.

זהו פס קול מדהים שליווה אותי בכמה וכמה לילות של שתיית וויסקי מוגזמת.  

מי שלא ראה את הסרט אני ממליץ בחום !!!     

                                                                                      

הקטע הבא הוא דווקא לא של מייק פיגיס אלא ביצוע מרגש של סטינג (שהוקלט במיוחד עבור הסרט) לשיר המוכר Angel eyes .

מומלץ להאזין בוולים גבוה תוך לגימה מהמשקה האהוב עליכם...:

TO BE CONTINUED… J