בשבועיים הקרובים אחלוק איתכם שלוש גישות שנתקלתי בהן לאחרונה בכתיבת מוטיב מוזיקלי מרכזי לסרט/סדרת טלוויזיה.
כל אחת מהגישות מדגימה דרך שונה ליצירת מוזיקה, אך שלושתן בסופו של דבר משרתות את אותה מטרה – הפיכת המוזיקה לחלק אינטגרלי מהתמונה – חלק כזה שיגרום לנו להזכר בתמונות אותן ראינו גם אם נשמע את המוזיקה לבדה.
הדוגמה הראשונה מגיעה דווקא מעולם הטלוויזיה ובאופן פרדוקסלי משמרת את הגישה המסורתית של אופי הכתיבה.
אקדים ואציין כי מה שקורה בשנים האחרונות בעולם ההפקות הטלוויזיוניות הוא קפיצה של כמה מדרגות למעלה מהרבה בחינות. הדבר נובע בעיקר בגלל שינוי הולך וגדל בהרגלי הצפייה שלנו. אנחנו צורכים הרבה יותר שעות מסך מבעבר, יש לנו מסכים גדולים יותר ואיכותיים יותר, מערכות הסאונד שלנו טובות יותר והצורך לצאת מהבית על מנת לחוות חוויית צפייה איכותית הולך ומצטמצם.
למה לצאת מהבית כשאפשר לשבת על הכורסא לפתוח את טלוויזיית ה - LCD שקנינו, להפעיל את מערכת הסאונד שלנו שמורכבת משלושה רמקולים לפחות (אם לא משבעה אצל המשוגעים לדבר שביננו) ולצפות בסרט האהוב עלינו ...???
למה ? מהרבה סיבות אבל זאת לא הבמה לפרט...
בכל מקרה המציאות הזאת הולידה תקציבים גדולים יותר שמופנים להפקות מקור טלוויזיוניות, מה שמביא שחקנים, בימאים, ומוזיקאים שבאופן טבעי היו עובדים בתעשיית הקולנוע לתעשיית הטלוויזיה.
הגבולות הטשטשו ויוצרים גדולים כמו ספילברג וסקורסזה מפיקים ומביימים למסך הקטן.
זה מוביל אותי לדוגמה הראשונה שלי :
בשנה האחרונה עלתה למסך סדרה חדשה של ספילברג בשם "טרה נובה". זו סדרה עתידנית שעוסקת בתקופה בה המין האנושי ממשיך להחריב את כדור הארץ ופחות או יותר מכלה את אוצרות הטבע והמשאבים אותם הוא יכול לשאוב מכוכב הלכת שלנו. כך קורה שהמדענים מגלים "שבר בזמן" ודרכו מצליחים לבנות אנושות חלופית בתקופת הדינוזאורים (תקופה עשירה במשאבים ובאוויר לא מזוהם).
טכניקת הכתיבה של המוטיב המוזיקלי המרכזי של הסדרה מתבססת על מוזיקה נטו. בלי כלים אלקטרונים, בלי אפקטים קולייים, בלי סאונד בומבסטי ...מוזיקה נטו.
אני חייב להודות שבהתחלה לא השתגעתי על המוזיקה אבל העבודה הנכונה והחכמה (עם מוטיב מאוד קטן וקצר) של המלחין גורמת לנו מהר מאוד לזהות את המוזיקה כחלק אינטגרלי מהסדרה.
אם נעשה "ניתוח" מוזיקלי של המוטיב מדובר על מוטיב שמורכב במקרה הטוב מעשרה צלילים ובמקרה המצומצם יותר מחמישה.
בדוגמא הבאה נשמע את המוטיב ומיד אחריו (קצת כמו בית ופזמון כפול) את הפיתוח שלו.
אם ראיתם את הסדרה ללא ספק תזכרו בתמונות ברגע שהמוזיקה תתחיל :
מה שמעניין הוא שהרבה פעמים דווקא במסך הקטן אנחנו רואים את הכתיבה המסורתית הזאת בעוד שבמסך הגדול מלחינים מחפשים דרכים מענינות לברוח מהכתיבה המסורתית ולחדש, כפי שאדגים בשבוע הבא.
בינתיים אתם מוזמנים לשמוע עוד מוזיקה מהסדרה טרה נובה ולהתרשם מהשפה המוזיקלית אותה יצר המלחין הצעיר והמאוד מוצלח לטעמי – ברייאן טיילר (הצילומים בקליפים הם מההקלטות המקוריות של הסידרה) :
בשבוע הבא אכתוב על פסי קול של שני סרטים שראיתי בשנה שעברה : "הרשת החברתית" והסרט "התחלה"- אותו ראיתי באיחור אופנתי :)
הערה חשובה : בקרוב מאוד אתחיל להעלות רעיונות מצולמים עם מוזיקאים ישראלים בהם נשוחח ונדגים את דרך החשיבה של מוזיקאי במציאות הישראלית שכותב מוזיקה למסך הגדול ולמסך הקטן ...
ב ק ר ו ב !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה