‏הצגת רשומות עם תוויות אבודים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אבודים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 במרץ 2011

ז'אנר,תקציב וזמן-השילוש הקדוש


הכל מתחיל ברצוי ובמצוי. זאת עובדה כאובה שכל מי שעובד בתעשיית הקולנוע/טלוויזיה,  מבין במוקדם או במאוחר (ועדיף מוקדם!!!).

רציתי להרחיב קצת על המרכיבים שציינתי (ז'אנר , תקציב וזמן)  בכותרת ולספר איך הם משפיעים על המונח "איכות" בכל מה שקשור להפקות .

המוזיקה משחקת תפקיד מכריעה בתמונה הזאת.

אבל ראשית אגדיר את מונחי היסוד:

ז'אנר

כשאני חושב על הגדרה של ז'אנר אני מחלק את הנושא לשתי קטגוריות.
ז'אנר גבוה וז'אנר נמוך (ברור לי שמדובר על טעמי האישי בלבד !)

הז'אנר הגבוה יכיל סדרות איכות דרמטיות כמו "הסופראנוס ","מחשבות פליליות","אבודים","האנטומיה של גרייי" ועוד. הוא יכיל סרטי איכות כמו "הרשת החברתית","מועדון קרב","אי.טי","חלומות אבודים" וכו'.
בואו נצפה בסצינה מתוך הסדרה הפופולרית (ואחת היקרות בתולדות הטלוויזיה) "אבודים"-שימו לב למוזיקה המצויינת של Michael Giaccino:


הז'אנר הגבוה יאופיין בשחקנים מעולים,כתיבה ללא דופי,הפקה ברמה גבוהה מאוד ובימוי מצויין.

ז'אנר נמוך יכיל סרטי פעולה בינוניים,טלנובלות,תוכניות ריאליטי וסרטי אימה לא מוצלחים.

אתם מוזמנים לצפות בסצינה מתוך Days of our lives"".
אופרת סבון שרצה שנים רבות בטלוויזיה האמריקאית. (נסו לשים לב להבדלים בעומק של התמונה,במקום בו מצולמת הסצינה ולמוזיקה)




ז'אנר זה יאופיין בשחקנים בינוניים, בימוי מרושל, צילום לא מוצלח וכתיבה לא מעניינת.
(כל הנ"ל הוא כמובן במסגרת סטיראוטיפ כללי ביותר, אבל הוא פה כדי להבהיר נקודה אליה אגיע בהמשך.)

תקציב

"מה שעולה זול עולה ביוקר" אמר פעם מישהו והוא צדק.
זהו ההבדל המהותי שמייצר את התהום הפעורה באיכות בין שני הז'אנרים הנ"ל.
חיסכון מהותי בכל אחד מהאלמנטים (במאי, שחקנים, כותבים, צלמים, תאורנים, תפאורה וכו') ייצר ירידה באיכות  ויקרב את  ההפקה לז'אנר הנמוך.
הדבר יצור ירידה בערך שתחנות טלוויזיה תשלמנה עבור המוצר, יוריד בכמות האנשים שיבואו לקולנוע וייצר הכנסות קטנות יותר.
"מה שעולה זול עולה ביוקר" כבר  אמרתי ???

זמן

למען האמת זמן הוא פועל יוצא של התקציב. ככל שיהיה יותר זמן לעבוד על כל אחד מהאלמנטים (במסגרת ההיגיון כמובן) הוא עשוי לצאת יותר איכותי. זמן עולה כסף, והרבה ממנו. כל שעת צילום, שעת משחק,
שעת עריכה ושעת אולפן עולים כסף. ככל שהם מתארכים יותר מתייקרת ההפקה והתקציב גדל (או נכנס לחריגה), אבל בהתאמה ישירה אנחנו רואים מיידית גם שיפור מדהים באיכויות.

איפה נכנסת המוזיקה לתמונה? כרגיל,בשלב האחרון.
כשהתקציב שחוק, ההפקה עייפה וכולם רק רוצים לסיים את הפרוייקט. אבל איפה המוזיקה יכולה להציל את המצב ב"שילוש הקדוש" הזה? איך היא יכולה לתקן ולחפות על משחק בינוני ובימוי לא מוצלח?

כאשר יגייסו מוזיקאי מקצוען לתמונה במקרים רבים הוא יוכל לשדרג את התמונה באופן משמעותי ולהפוך סרט רע לסרט בינוני, או סדרה משעממת ,נטולת ברק ודרמה, לסדרה סבירה ביותר שתוכל למשוך קהל צופים ולא תהיה כשלון מוחלט.

אסיים בסיפור מעניין שקראתי בספרו ריצ'ארד דיוויס :
Complete guide to film scoring.

ב 1945 שוחרר לאקרנים סרטו של ריי מילאנד The lost weekend.
הסרט תיאר התרחשויות בחייו של אלכוהוליסט בסופשבוע מסויים.
מתוך איזה תפישה יצירתית הבמאי בחר שלא להשתמש במוזיקה והתוצאה היתה שבסצינות אפרוריות ומעורפלות ,בשלבי שיכרות מתקדמים של גיבור הסיפור הדבר היחיד שנשמע באולם היו "כרסומי הקהל וצחקוקיו".

הפצת והקרנת הסרט הופסקה במהרה ואז נכנס לתמונה המוזיקאי Miklos Rosze שהלחין פס קול שלם לסרט (שהיה נטול מוזיקה קודם לכן). 
הסרט שוחרר מחדש וזכה להצלחה גדולה.

מאוחר יותר הוא גם זכה באוסקר עבור המשחק,הצילום,והבימוי.
פס הקול לא זכה להכרה על אף העובדה  שהוא ורק הוא יצרו את התפנית שהפכה את הסרט מכשלון מוחלט לסרט בעל תהילת עולם.

סיפור זה מדגיש ביתר שאת את הכוח "המתקן/משפר" שיכול להיות למוזיקה על סרט  בינוני !!!

הנה הסרט. שימו לב לדומיננטיות של המוזיקה ונסו לדמיין את השיממון של התמונה בלעדיה...










ניתן ומומלץ להירשם לבלוג 
ב"תיבת ההרשמה"שנמצאת 
בחלקו העליון של העמוד מצד שמאל.

חגי גינזבורג.





יום שלישי, 8 במרץ 2011

מוזיקה ונוסחאות-סתירה או מציאות ?


מאז אותם ימים הזויים בתיכון בהם ישבתי בשיעורי מתמטיקה ומחשבותי נדדו לעולמות של אקורדים וצלילים אני לא  מאמין גדול בנוסחאות.
אני גם לא מאמין שמוזיקה היא פונקציה של נוסחה מתמטית אלא יותר עניין של ניסוי וטעיה, טעם מוזיקלי משובח, בחירות נכונות והבנה של  צרכים.
ובכל זאת...למדתי עם השנים שהבנה של מבנים ותבניות יכולה להועיל ולחסוך זמן ואנרגיה.
אם היתי צריך לנסות ולנסח תבנית שכזאת לגבי הלחנה באופן כללי והלחנה לתמונה בפרט, כך היא היתה נראית:

הכלי הנכון,בזמן הנכון,שיינגן את המלודיה הנכונה ,בליווי הרמוניה מתאימה בקצב הנכון.

כשמנסים לראות את הקשר הסכמטי בין מוזיקה לתמונה אפשר לראות זאת בצורה כזאת: 
           
לכל סצינה יש קצב פנימי,יש צבע,יש סיפור ויש מעטפת.

המלודיה הנכונה תתחבר לסיפור בהתאמה.הקצב הפנימי של הסצינה יתאים לקצב ( (TEMPOשל הקטע המוזיקלי.הצבע של הסצינה (סצינה מוארת עם נוף ירוק או סצינה אורבנית עם נוף אפרורי) ילווה ע"י הכלים המתאימים (מה שנקרא תיזמור בשפה המקצועית) וההרמוניה שתנוגן תייצר מעטפת תחושתית (לדוגמא: הרמוניה מינורית לסצינה עצובה או הרמוניה מאז'ורית לסצינה אופטימית).

הרבה פעמים קצב פנימי של סצינה יהיה הדבר הראשון אותו ינסה המוזיקאי לפענח.

סצינה של מרדף מכוניות תהיה סצינה עם קצב מאוד מהיר שיגרום לנו לחוש בלחץ ובאינטנסיביות אותה מרגישים המשתתפים בסצינה.
השלב הבא יהיה בניית האווירה הכללית מסביב.אם היה זה מרדף מכוניות בסרט מצוייר סביר להניח שתיווצר מוזיקה קצבית עם אלמנטים הרמוניים קומיים בעלי אופי קופצני ומצחיק.
לעומת זאת סצינה של מרדף מכוניות בסרט פעולה בה בורח ה"איש הטוב" מ"האיש הרע" תהיה בעלת אינטנסיביות רבה עם מוטיבים של מתח ולחץ.

הנה דוגמה מהסרט "המטריקס":



להבדיל, סצינה של הפגנה זועמת בה מעורבות צעדה המונית ואלימות משטרתית תאופיין בקצב הליכה בסיסי (קצבם של הצועדים-בערך 110 פעמות בדקה) ותוכל להיות מלווה ע"י גיטרות חשמליות "כועסות" שמנגנות צלילים צורמים וכבדים בסגנון רוק כבד.

הנה דוגמא לסצינה שכזאת מסדרת טלוויזיה עליה עבדתי עם הבמאי נפתלי גליקסברג בשם "אנטישמיות-לא מה שחשבת":



כאמור, הזיהוי של הקצב הנכון וצביעתו בצבעים השונים שיש לנו (הרמוניה מלודיה ותזמור) יאפשר למוזיקה ולתמונה לעבוד כיחידה אחת הומוגנית . 
אז יווצר מה שהרבה פעמים נקרא "אפקט הדבק".
כאשר אנו מרגישים שהמוזיקה והתמונה נדבקים אחד לשני ולא מפריעים אחד לשני אז אנחנו יודעים שהעבודה העדינה של התאמת המוזיקה לתמונה נעשתה נכון !






ניתן ומומלץ להירשם לבלוג 
ב"תיבת ההרשמה"שנמצאת 
בחלקו העליון של העמוד מצד שמאל.

חגי גינזבורג.