‏הצגת רשומות עם תוויות קולנוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קולנוע. הצג את כל הרשומות

יום שני, 28 בפברואר 2011

מה המשותף לאי.טי ופסיכו ???


עד עכשיו הספקתי להזכיר את העניין של מוטיבים,יצירת אווירה וחיזוק הדרמה.מאפיינים אלה הם התבנית הכללית של פס הקול.
אחד הכלים החשובים ביותר שעוזרים לייצר את המאפיינים הנ"ל הוא כלי
שנקרא Dead sync"".
הכוונה היא לסינכרון מושלם בין המוזיקה למה שמתרחש על המסך.

מוטיבים יופיעו בסיטואציות חוזרות, אווירה תיווצר ע"י כלים הרמוניים ותזמורתיים וחיזוק של דרמה יווצר ע"י השילוב של שניהם באיזורים הנכונים. 
ה - Dead sync נכנס לתמונה כאשר מלחין צריך לעשות שינוי חד במוזיקה בגלל שינוי קיצוני בסצינה. השינוי צריך לקרות בתזמון מושלם עם התמונה והרבה פעמים הוא לא שינוי הגיוני ברמה המוזיקלית.

בואו ניקח לדוגמה את סצינת המקלחת המפורסמת של היצ'קוק מפסיכו:

אנו רואים את הבחורה נכנסת לאמבטיה על מנת להתקלח,פותחת את המים ומתרחצת להנאתה.בכל החלקים שתיארתי עכשיו אין מוזיקה. אנו שומעים את סגירת ווילון האמבטיה,את רעש המים היורדים ועדיין...אין מוזיקה. אנו מבחינים בדמות שנכנסת לאמבטיה,מתקרבת לווילון ועדיין,הסאונד היחיד שנשמע הוא הסאונד של המים הזורמים.
ואז,בתיאום מושלם עם פתיחת ווילון האמבטיה נכנס המוטיב הגאוני של צוויחת הכינורות (הולחן ע"י ברנרד הרמן ).

מוטיב זה השתרש בתרבות הקולנועית וחקוק גם במוחם של מי שלא ראו את הסרט (בגלל החזרות הרבות עליו באין ספור סיטואציות) כמוטיב קלאסי של סרטי אימה.
הינה הסצינה בשלמותה : 


כפי שניתן לראות ולהרגיש הכניסה של המוזיקה בתזמון המדויק בו היא נכנסת מייצרת אצלנו תגובה אמוציונלית חזקה ביותר. היא מבהילה אותנו,מייצרת תחושת אינטנסיביות ומעצימה את הסצינה עשרות מונים. אתם מוזמנים לעשות ניסוי קטן:
צפו בסצינה והשתיקו את הסאונד ע"י הנמכת עוצמת הקול. אני בטוח שתרגישו את ההבדל באופן משמעותי.הסצינה עדיין נוראית אבל החיבור שלנו אליה שונה בתכלית.

אפשר לטעון שעל מנת להבהיל אותנו מספיק שיכנס רעש חזק בנקודת זמן נכונה ואין באמת הכרח במוטיב מוזיקלי .
אבל מה אם אנחנו צריכים לייצר אפקט שירגש עד דמעות ברגע מסויים ?
בסרט הקסום אי.טי. משתמש ג'ון וויליאמס במוטיב מוזיקלי קטן שמנוגן ע"י צ'לסטה (כלי הקשה שדומה לוויברפון) ופיקולו (חליל מאוד גבוהה) מתחילתו של הסרט.המוטיב חוזר במהלך שעה כשש פעמים בווריאציה הקטנה הזאת. עד שכעבור שעה הוא נכנס בדיוק בשנייה בה אי.טי ואליוט הילד רוכבים על האופניים,נופלים מהגיבעה וממריאים.
המוטיב המוזיקלי נכנס בשנייה בה הם נופלים ומתחילים לעופף.
כל מי שראה את הסרט לא יכול שלא להתרגש מסצינה אלמותית זאת. 

בקטע הבא אפשר לראות את שני הגאונים (שפילברג והמלחין ג'ון וויליאמס) עובדים על המוזיקה לאי.טי. ומדברים בדיוק על המוטיב הזה.
איפה הוא צריך להכנס,איפה צריכים לבוא ההדגשים וכמו כן מזדמנת לנו הצצה מרגשת לסשן ההקלטות בו הקליטו את המוזיקה לסרט.


המעבר החד מהמוזיקה שמלווה את הסצינה למוטיב ש"טופטף" למוחנו במהלך השעה שקדמה לרגע השיא של ההמראה מייצר את הריגוש וההתרגשות הרבה שאנו חווים.
לא בכדי צוטט סטיבן שפילברג כמי שטוען שעבורו לצפות בסרט לפני שהמוזיקה "מונחת" עליו זה כמו לראות "חי מת".
הסרט חי אבל אין חיות אמיתית בתמונה עד שהמוזיקה לא שם.

טכניקת ה"סנכרון המדוייק" יכולה לייצר אצלנו פחד, התרגשות, עצב, שמחה ותקווה והכל בזכות המוטיב הנכון שמנוגן עם הכלי בקצב הנכון ושנכנס בדיוק בזמן הנכון !!!


לינק לאתר הרשמי





ניתן ומומלץ להירשם לבלוג 
ב"תיבת ההרשמה"שנמצאת 
בחלקו העליון של העמוד מצד שמאל.


חגי גינזבורג.







יום ראשון, 13 בפברואר 2011

להרגיש ולרגש עם מוזיקה.


מוזיקה מרגשת אותנו !!!
תמיד ריגשה וכנראה תמיד תרגש...                                      
יותר מלרגש אותנו במובן של הזלת דמעה היא פשוט גורמת לנו להרגיש.
היא מחברת אותנו למקומות ולזכרונות באופן אסוציאטיבי וגורמת לנו לחוש שוב טעם, כאב וגעגוע. מה בדיוק מפעיל אצלנו תגובות כל כך חזקות באותם 12 צלילים שמגיעים בווריאציות שונות וגורמים לנו להרגיש באופן כל כך אינטנסיבי?

אולי זה קשור לעובדה שמשחר האנושות מוזיקה מילאה תפקיד חשוב ודרמטי בחיי האומה האנושית. תקשרנו בעזרת תופים, רקדנו ושרנו מסביב למדורה ובשלב מוקדם מאוד בנינו כלי נגינה והפקנו מהם צלילים שאחר כך התחברו להרמוניה ולסימפוניות שלמות.
כדי להבין ממה מורכבת מוזיקה צריך להתבונן בהיסטוריה שלה, באבולוציה שלה ובמרכיבים השונים שלה (מלודיה,הרמוניה וקצב).
לא על אלה רציתי לכתוב היום אלא על כוחה של המוזיקה להכניס רגש לתמונה מצולמת.

כבר בימיו הראשונים של הקולנוע היה שימוש נרחב במדיום המוזיקלי. דבר זה החל מכיוון שחוץ מהרעש של מכונת ההסרטה לא היה שום צליל שנשמע באולם הקולנוע.
בואו ונראה דוגמה שתמחיש עד כמה אילמים היו הסרטים לפני שנוספה המוזיקה:





הסרטים היו אילמים לחלוטין.
הגילוי שהצמדת מוזיקה חיה לתמונה (אילמת וחסרת חיות) - מחייה אותה היה גילוי מרעיש. 
מאותו רגע המוזיקה והתמונה הלכו זו לצד זו.

המניפולציה שמוזיקה יכולה לעשות על הרגשות שלנו היא מופלאה.
כל סצינה יכולה להיצבע במספר צבעים שונים ברגע שמתווספים
אליה הצלילים.
לעתים מספיק מוטיב מוזיקלי של שלושה צלילים שחוזרים באופן מונוטוני, כדי ליצור אצלנו תחושת אי נוחות ומתח, בעוד שעל המסך בסך הכל נראה תמונה של איש הולך ברחוב.
הדוגמא הבאה היא מסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה". המוזיקה היא קטע מוכר של מלחין בשם ליגיטי. שימו לב להשפעה האמוציונלית של המונוטוניות של המוזיקה:



השפה הקולונעית (שלובים יד ביד – תמונה ומוזיקה) יצרה  מימד חדש של תקשורת. אנו רואים את זה היום בכל מדיום מצולם. מהדורות חדשות משלבות באופן אינטגרלי מוזיקה בכל הכתבות האינפורמטיביות שלהן – שוב על מנת לייצר תחושת עניין, להעצים דרמה וליצור הזדהות. יוצרי תכניות ריאלטי ושעשועונים מכניסים מוזיקה כמעט בכל רגע אפשרי על מנת ליצוק תוכן דרמטי "עמוק" לפורמט הדי שטוח שהם מייצרים.
סרטים דוקומנטריים שאמורים "לתעד" את החיים כמו שהם "באמת" עושים שימוש נרחב במוזיקה ואפילו משחקי מחשב מלווים במוזיקה בלתי פוסקת שמחייה את האנימציה הממוחשבת.

מוזיקה תמיד ריגשה אותנו ובמאה שנים האחרונות (מאז הוצמדה לתמונה מצולמת)היא עברה מהמדיום האודיופוני למדיום משולב:
אודיו+ווידאו.
השילוב הזה מייצר חוויית מולטימדיה מרגשת ולא לגמרי ניתנת להסבר במילים.

צריך פשוט לחוות את זה ...


חגי גינזבורג

www.hagai-ginzboorg.com


יום שישי, 21 בינואר 2011

מוזיקה, צבעים ורגשות


תמיד הרגשתי שכאשר אני  יושב לכתוב מוזיקה לתמונה אני נכנס לנעליים של צייר.
המשימה שלפני היא לצבוע את הבד (במקרה שלנו הסרט/סדרה) – עליו מצויירים קווי המתאר של הציור - בצבעים שיחיו את התמונה ויגרמו לה "לנשום".
הכלים שבידי  מורכבים מהחומרים אותם ציינתי בכותרת : מהלכים מוזיקליים,צבעים מוזיקליים ורגשות.
במאמר זה אנסה להסביר קצת על כל אחד מהם:
מהלך מוזיקלי הוא ציר זמן שבו ישנם התחלה אמצע וסוף וביניהם התפתחות מוזיקלית. הוא לרוב מלווה סיקוונס דרמטי בו ההתרחשות דינמית ומכילה רגשות שונים והתרחשויות שונות.
אנסה לתת דוגמה מניסיוני המקצועי : לפני מספר שנים הלחנתי מוזיקה לסרט על הרצח של יצחק רבין.בסצינה בה ליווה הסרט את מה שהתרחש בבית החולים הופיעו האירועים הבאים על המסך- רבין מובהל לחדר ניתוח במצב קריטי לאחר שירו בו. המצלמה "מלווה" הדמייה של הפצוע במסדרונות בית החולים,נכנסת איתו לחדר הניתוח ועוקבת אחרי סיפור הניתוח .
זוהי סצינה סופר דרמטית שבה נבנה המתח אצל הצופה מהרגע הראשון להתרחשות עד לרגע השיא – כשלון הניתוח – דרך המעבר לסצינה הבאה בה אנו רואים את איתן הבר מודיע על מות ראש הממשלה.
ברגע שנוספת המוזיקה (שנכתבת בתיאום מושלם למה שקורה על המסך ) תחושת הדרמה מתעצמת והצופה נשאב כולו לתוך הסיטואציה-למרות העובדה שמדובר בשחזור ולא בצלום אוטנטי. אנסה לתאר את המהלך המוזיקלי במילים :
המוזיקה מתגנבת פנימה בהתחלה,ויוצרת בנו תחושת אי נוחות לקראת העתיד לבוא.הלמות תופי טימפני רחוקים נכנסים לאט ובשקט ככל שמתקרבים לחדר הניתוח,כינורות צורמניים(גבוהים ונמוכים) מתגברים ומלווים את הניתוח (מרמזים לנו על מה שעומד להתרחש) , פעימות התופים מלוות את לב הפצוע כל הזמן ,עד שלבסוף המוזיקה מגיעה לקליימקס מוזיקלי רגע לפני שלבו של החולה דומם, ודוממת איתו.

זהו כוחה של המוזיקה בליווי מהלך דרמטי ע"י יצירת מהלך מוזיקלי מקביל שגם מרמז על הבאות.
המלודיה (קו מוזיקלי בודד שיכנס אחרי השיא ) תנוגן ע"י כלי בודד (פסנתר לדוגמה) ותרגש אותנו כי היא תזכיר לנו משהו ריק,בודד,עמוק ותייצר אצלנו תגובה רגשית של עצב ואמפטיה.במקרה הזה בחרתי לייצר מוזיקה שמבוססת על שיר לשלום ומלווה את ההודעה של איתן הבר.

כל הכלים האלה ועוד הם מה שהופכים את המוזיקה לכלי רגשי חזק כל כך בעולם של מוזיקה לתמונה.




אתר הבית
www.hagai-ginzboorg.com

יום רביעי, 19 בינואר 2011

איך הכל התחיל...




לפני שנים נפגשתי עם מי שלימים הפך להיות האיש שלימד אותי מוזיקה – יותר מכל אדם אחר : מאסטרו רפי קדישזון.
הייתי ילד בן 22 שכל חייו חלם לכתוב מוזיקה לסרטים ולא היה לו מושג ראשון מאיפה מתחילים.
כשדיברתי על כך עם רפי באותה פגישה הוא אמר לי משהו ששמעתי ממנו פעמים רבות לאחר מכן במרוצת השנים :"אם ברצונך לכתוב מוזיקה לקולנוע עלייך ללמוד, להכיר ולהיות מסוגל לייצר כמה שיותר סוגים של מוזיקה ברמת מיומנות גבוהה מאוד". שמעתי, הנהנתי והתחלתי ללמוד אצלו (בחפיפניקיות אופיינית לי לאותה תקופה).
שנים רבות אחר כך, כאשר כתבתי מוזיקה לסרט הראשון  בו עבדתי נזכרתי באותו משפט והבנתי :
כל מה שעשיתי עד לאותו יום במוזיקה, בין אם זאת עבודה עם להקות נוער, יצירת מחרוזות מוזיקליות, הלחנת שירים למסיבות סיום, או להבדיל כתיבת עיבודים לרביעיות מיתרים, עבודות עבור תזמורת האופרה הישראלית, תזמורת סימפונט רעננה או הלחנת פתיח לאוסקר הישראלי ... בהכל השתמשתי.
בסדרת המאמרים שאפרסם כאן בשנה הקרובה אסקור ואסביר מהי מוזיקה לתמונה, אילו כלים (פיזים,מנטלים ואינטלקטואלים) צריך מלחין לקולנוע וטלוויזיה, איך ואיפה אפשר לרכוש אותם וכיצד אפשר להתמקצע באומנות מרגשת זאת.
בנוסף אביא דוגמאות שתראינה את הכוח הקסום שיש למוזיקה כאשר היא משולבת עם סרט, אפנה אתכם לדוגמאות שראיתם פעמים רבות וייתכן ולא שמתם לב למוזיקה הנפלאה שמנוגנת ברקע ואחלוק איתכם מניסיוני האישי בתחום.
אז בואו נתחיל עם המאמר הראשון שיעסוק במוזיקה, צבעים ורגשות.
במאמר זה אדגים באמצעות סרט לו הלחנתי את פס הקול מה עושה לנו המוזיקה
מבלי שנדע אך בהחלט נרגיש...
לינק למאמר הבא : "מוזיקה צבעים ורגשות"


אתר הבית
www.hagai-ginzboorg.com