להרגיש ולרגש עם מוזיקה.

מוזיקה מרגשת אותנו !!!

תמיד ריגשה וכנראה תמיד תרגש...                                      

יותר מלרגש אותנו במובן של הזלת דמעה היא פשוט גורמת לנו להרגיש.

היא מחברת אותנו למקומות ולזכרונות באופן אסוציאטיבי וגורמת לנו לחוש שוב טעם, כאב וגעגוע. מה בדיוק מפעיל אצלנו תגובות כל כך חזקות באותם 12 צלילים שמגיעים בווריאציות שונות וגורמים לנו להרגיש באופן כל כך אינטנסיבי?

אולי זה קשור לעובדה שמשחר האנושות מוזיקה מילאה תפקיד חשוב ודרמטי בחיי האומה האנושית. תקשרנו בעזרת תופים, רקדנו ושרנו מסביב למדורה ובשלב מוקדם מאוד בנינו כלי נגינה והפקנו מהם צלילים שאחר כך התחברו להרמוניה ולסימפוניות שלמות.

כדי להבין ממה מורכבת מוזיקה צריך להתבונן בהיסטוריה שלה, באבולוציה שלה ובמרכיבים השונים שלה (מלודיה,הרמוניה וקצב).

לא על אלה רציתי לכתוב היום אלא על כוחה של המוזיקה להכניס רגש לתמונה מצולמת.

כבר בימיו הראשונים של הקולנוע היה שימוש נרחב במדיום המוזיקלי. דבר זה החל מכיוון שחוץ מהרעש של מכונת ההסרטה לא היה שום צליל שנשמע באולם הקולנוע.

בואו ונראה דוגמה שתמחיש עד כמה אילמים היו הסרטים לפני שנוספה המוזיקה:

הסרטים היו אילמים לחלוטין.

הגילוי שהצמדת מוזיקה חיה לתמונה (אילמת וחסרת חיות) - מחייה אותה היה גילוי מרעיש. 

מאותו רגע המוזיקה והתמונה הלכו זו לצד זו.

המניפולציה שמוזיקה יכולה לעשות על הרגשות שלנו היא מופלאה.

כל סצינה יכולה להיצבע במספר צבעים שונים ברגע שמתווספים

אליה הצלילים.

לעתים מספיק מוטיב מוזיקלי של שלושה צלילים שחוזרים באופן מונוטוני, כדי ליצור אצלנו תחושת אי נוחות ומתח, בעוד שעל המסך בסך הכל נראה תמונה של איש הולך ברחוב.

הדוגמא הבאה היא מסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה". המוזיקה היא קטע מוכר של מלחין בשם ליגיטי. שימו לב להשפעה האמוציונלית של המונוטוניות של המוזיקה:

השפה הקולונעית (שלובים יד ביד – תמונה ומוזיקה) יצרה  מימד חדש של תקשורת. אנו רואים את זה היום בכל מדיום מצולם. מהדורות חדשות משלבות באופן אינטגרלי מוזיקה בכל הכתבות האינפורמטיביות שלהן – שוב על מנת לייצר תחושת עניין, להעצים דרמה וליצור הזדהות. יוצרי תכניות ריאלטי ושעשועונים מכניסים מוזיקה כמעט בכל רגע אפשרי על מנת ליצוק תוכן דרמטי "עמוק" לפורמט הדי שטוח שהם מייצרים.

סרטים דוקומנטריים שאמורים "לתעד" את החיים כמו שהם "באמת" עושים שימוש נרחב במוזיקה ואפילו משחקי מחשב מלווים במוזיקה בלתי פוסקת שמחייה את האנימציה הממוחשבת.

מוזיקה תמיד ריגשה אותנו ובמאה שנים האחרונות (מאז הוצמדה לתמונה מצולמת)היא עברה מהמדיום האודיופוני למדיום משולב:

אודיו+ווידאו.

השילוב הזה מייצר חוויית מולטימדיה מרגשת ולא לגמרי ניתנת להסבר במילים.

צריך פשוט לחוות את זה ...

חגי גינזבורג

www.hagai-ginzboorg.com

מערבוני ספגטי,עב"מים ,אי בודד והאופרה כרמן.

אחד הדברים שהכי מאתגרים אותי כמלחין הוא יצירת מוטיב שיתפוס את האוזן וישבה את לב הקהל. 

יש משהו קסום במוזיקה שמצליחה לחדור למוח בפרק זמן קצר ,להישאר שם ולהזכיר לנו תמונות שראינו בסרט, בכל פעם שנשמע אותה .כמו סוג של כישוף או לפחות היפנוזה מוצלחת.

בואו ונגדיר מה זה מוטיב :

מוטיב הינו קטע מוזיקלי קצר (אורכו יכול לנוע מחמש שניות לחמש דקות) שיחזור במהלך סרט/סדרה מספר פעמים בווריאציות שונות.
מוזיקה בסרט מורכבת מקולאז' של מוטיבים מוזיקליים.
מוטיבים יוצמדו הרבה פעמים לסיטואציות חוזרות לדמויות ספציפיות ולרגשות חוזרים.

המלחין ישתדל שמוטיב יהיה קליט,מענין וישרת נאמנה את הסיטואציות בהן הוא מופיע. מוטיבים שכאלה מהווים גם אמצעי מיתוג מצויין לסרט או סידרה, וככל שהם יחקקו בזכרוננו יותר כך נדע שהעבודה נעשית כהלכה.

אחד המוטיבים שעיצבו את הקונספט המודרני של מה שנקרא בשפה המקצועיתLeithmotif   (מוטיב חוזר באופרות מהמאות   ה-18 וה-19) הוא מוטיב יללת התן המפורסם שהלחין אניו מוריקונה בסרט הטוב הרע והמכוער.   

                                                  

המוטיב מופיע בכל פעם שאחת הדמויות מופיעה וכל דמות "קיבלה" כלי מוזיקלי שונה שינגן את הווריאציה שלה. פס הקול נחשב לאחד המוצלחים והמצליחים בכל הזמנים.עוד אינפורמציה על פס הקול ניתן למצוא

כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/The_Good,_the_Bad_and_the_Ugly    

לפני הרבה שנים ,כשהייתי נער ,ראיתי את סרטו  של סטיבן שפילברג "מפגשים מהסוג השלישי". הסרט מספר על מפגשים בין חוצנים לתושבי כדור הארץ. ג'ון ווליאמס שהלחין את המוזיקה לסרט היה צריך לכתוב מוטיב מוזיקלי בעל חמישה צלילים שמהווה את דרך ההתקשרות בין ספינת האם של החוצנים למדענים שמנסים  לתקשר איתם. מדובר במוטיב קצר (בלי קו מלודי מהסוג שהולכים ומפזמים כשיוצאים מהסרט) אבל הוא לעד ישאר במוחו של מי שראה את הסרט כאחד הרגעים הבלתי נשכחים שלו. 

דוגמא נוספת למוטיב בלתי נשכח אפשר לראות בסדרת הטלוויזיה הפופולרית "אבודים".

הפתיח של הסדרה מזוהה איתה באופן מוחלט וכל מי שיישמע אותו (ועקב אחרי הסדרה) מיייד יקשר אותו איתה.

במקרה זה לא מדובר על מוטיב מלודי כלל וכלל.אין שום אופציה לשיר אותו וגם לא ממש לנגן אותו בכלים מוזיקלים קונבנציונלים.זהו מוטיב שמורכב מעבודה עם סינטיסייזר ממוחשב בשם  ATMOSPHERE" " והוא רחוק מאוד מהעולם המוזיקלי שיצר מוריקונה בטוב הרע והמכוער.

כשמסתכלים על ההיסטוריה של מוזיקה בסרטים אפשר בקלות להבין מהו מקורם של המוטיבים.המוזיקאים הראשונים שהוליווד אימצה אל חיקה (עם התפתחותה של השפה ה"מוזיקלית- קולנועית") היו ברובם מוזיקאים עם השכלה קלאסית ממוצא יהודי,שברחו מאירופה הנאצית והביאו עמם בקיאות מדהימה ברפרטואר של המוזיקה הקלאסית.טכניקת ה"מוטיב"(כפי שציינתי מוקדם יותר) היתה פשוט העתקה מדוייקת של טכניקה בה השתמשו המלחינים הגדולים (פוצ'יני,ורדי ווגנר ועוד...) על מנת להעצים את הדרמה באופרות כמו כרמן,אאידה ונבוקו . הם יצרו מנגינות קצרות וקליטות שהקהל יפנים במהלך המופע ויפזם לעצמו בצאתו מבית האופרה (אני מניח שהמילה מיתוג היתה קצת פחות אופנתית אז אבל ההשפעה היתה דומה).

ועדיין,שנים אחרי, אפשר בקלות לראות איך המוטיבים  משיגים את אותה מטרה בדיוק : מיתוג הסרט/סדרה/אופרה באופן כזה שבכל פעם שנשמע את המוטיב נדע בדיוק מאיפה אנחנו מכירים אותו ונזכר בתמונות ובדרמה אותה ליווה .

כישוף כבר אמרתי ??? לא באמת. 

היפנוזה מוצלחת :)




חגי גינזבורג
www.hagai-ginzboorg.com

מוזיקה, צבעים ורגשות

תמיד הרגשתי שכאשר אני  יושב לכתוב מוזיקה לתמונה אני נכנס לנעליים של צייר.

המשימה שלפני היא לצבוע את הבד (במקרה שלנו הסרט/סדרה) – עליו מצויירים קווי המתאר של הציור - בצבעים שיחיו את התמונה ויגרמו לה "לנשום".

הכלים שבידי  מורכבים מהחומרים אותם ציינתי בכותרת : מהלכים מוזיקליים,צבעים מוזיקליים ורגשות.

במאמר זה אנסה להסביר קצת על כל אחד מהם:

מהלך מוזיקלי הוא ציר זמן שבו ישנם התחלה אמצע וסוף וביניהם התפתחות מוזיקלית. הוא לרוב מלווה סיקוונס דרמטי בו ההתרחשות דינמית ומכילה רגשות שונים והתרחשויות שונות.

אנסה לתת דוגמה מניסיוני המקצועי : לפני מספר שנים הלחנתי מוזיקה לסרט על הרצח של יצחק רבין.בסצינה בה ליווה הסרט את מה שהתרחש בבית החולים הופיעו האירועים הבאים על המסך- רבין מובהל לחדר ניתוח במצב קריטי לאחר שירו בו. המצלמה "מלווה" הדמייה של הפצוע במסדרונות בית החולים,נכנסת איתו לחדר הניתוח ועוקבת אחרי סיפור הניתוח .

זוהי סצינה סופר דרמטית שבה נבנה המתח אצל הצופה מהרגע הראשון להתרחשות עד לרגע השיא – כשלון הניתוח – דרך המעבר לסצינה הבאה בה אנו רואים את איתן הבר מודיע על מות ראש הממשלה.

ברגע שנוספת המוזיקה (שנכתבת בתיאום מושלם למה שקורה על המסך ) תחושת הדרמה מתעצמת והצופה נשאב כולו לתוך הסיטואציה-למרות העובדה שמדובר בשחזור ולא בצלום אוטנטי. אנסה לתאר את המהלך המוזיקלי במילים :

המוזיקה מתגנבת פנימה בהתחלה,ויוצרת בנו תחושת אי נוחות לקראת העתיד לבוא.הלמות תופי טימפני רחוקים נכנסים לאט ובשקט ככל שמתקרבים לחדר הניתוח,כינורות צורמניים(גבוהים ונמוכים) מתגברים ומלווים את הניתוח (מרמזים לנו על מה שעומד להתרחש) , פעימות התופים מלוות את לב הפצוע כל הזמן ,עד שלבסוף המוזיקה מגיעה לקליימקס מוזיקלי רגע לפני שלבו של החולה דומם, ודוממת איתו.

זהו כוחה של המוזיקה בליווי מהלך דרמטי ע"י יצירת מהלך מוזיקלי מקביל שגם מרמז על הבאות.

המלודיה (קו מוזיקלי בודד שיכנס אחרי השיא ) תנוגן ע"י כלי בודד (פסנתר לדוגמה) ותרגש אותנו כי היא תזכיר לנו משהו ריק,בודד,עמוק ותייצר אצלנו תגובה רגשית של עצב ואמפטיה.במקרה הזה בחרתי לייצר מוזיקה שמבוססת על שיר לשלום ומלווה את ההודעה של איתן הבר.

כל הכלים האלה ועוד הם מה שהופכים את המוזיקה לכלי רגשי חזק כל כך בעולם של מוזיקה לתמונה.




אתר הבית
www.hagai-ginzboorg.com

איך הכל התחיל...

לפני שנים נפגשתי עם מי שלימים הפך להיות האיש שלימד אותי מוזיקה – יותר מכל אדם אחר : מאסטרו רפי קדישזון.

הייתי ילד בן 22 שכל חייו חלם לכתוב מוזיקה לסרטים ולא היה לו מושג ראשון מאיפה מתחילים.

כשדיברתי על כך עם רפי באותה פגישה הוא אמר לי משהו ששמעתי ממנו פעמים רבות לאחר מכן במרוצת השנים :"אם ברצונך לכתוב מוזיקה לקולנוע עלייך ללמוד, להכיר ולהיות מסוגל לייצר כמה שיותר סוגים של מוזיקה ברמת מיומנות גבוהה מאוד". שמעתי, הנהנתי והתחלתי ללמוד אצלו (בחפיפניקיות אופיינית לי לאותה תקופה).

שנים רבות אחר כך, כאשר כתבתי מוזיקה לסרט הראשון  בו עבדתי נזכרתי באותו משפט והבנתי :

כל מה שעשיתי עד לאותו יום במוזיקה, בין אם זאת עבודה עם להקות נוער, יצירת מחרוזות מוזיקליות, הלחנת שירים למסיבות סיום, או להבדיל כתיבת עיבודים לרביעיות מיתרים, עבודות עבור תזמורת האופרה הישראלית, תזמורת סימפונט רעננה או הלחנת פתיח לאוסקר הישראלי ... בהכל השתמשתי.

בסדרת המאמרים שאפרסם כאן בשנה הקרובה אסקור ואסביר מהי מוזיקה לתמונה, אילו כלים (פיזים,מנטלים ואינטלקטואלים) צריך מלחין לקולנוע וטלוויזיה, איך ואיפה אפשר לרכוש אותם וכיצד אפשר להתמקצע באומנות מרגשת זאת.

בנוסף אביא דוגמאות שתראינה את הכוח הקסום שיש למוזיקה כאשר היא משולבת עם סרט, אפנה אתכם לדוגמאות שראיתם פעמים רבות וייתכן ולא שמתם לב למוזיקה הנפלאה שמנוגנת ברקע ואחלוק איתכם מניסיוני האישי בתחום.

אז בואו נתחיל עם המאמר הראשון שיעסוק במוזיקה, צבעים ורגשות.

במאמר זה אדגים באמצעות סרט לו הלחנתי את פס הקול מה עושה לנו המוזיקה

מבלי שנדע אך בהחלט נרגיש...
לינק למאמר הבא : "מוזיקה צבעים ורגשות"


אתר הבית
www.hagai-ginzboorg.com